הסדרה המכונה חוקרת את הפוטנציאל האסתטי של מכונות תעשייתיות – זרועות מכניות, מנופים, צינורות, בוכנות וקונסטרוקציות מתכתיות שמרכיבות את עולם העבודה הפיזית. גזית בוחר להתבונן במכונה לא כיישות פונקציונלית בלבד, אלא כאובייקט חזותי בעל איכות פיסולית ולעיתים אף מופשטת.

הרקע הבהיר והנטרול הסביבתי מאפשרים מבט מדויק בפרטים: החריצים, החיבורים, שרשראות, לכלוך, חלודה, צבע תעשייתי – כולם יחד יוצרים שפה צורנית רוויית ניגודים. הארגון החזותי של האלמנטים מגלה הרמוניה מבנית לצד כאוס תעשייתי.

במבטו, גזית ממסגר את המכונה מתוך כבוד ועניין צורני, ,א פחות מאשר אמנותי – חוקר את תנועתה גם כשהיא דוממת. לעיתים נדמה כי יש למכונה נשמה משלה – ישות אילמת ונוכחת, עם אישיות טכנית שקטה אך מורכבת.